פורסם ע"י מערכת 'שבת'
חב"ד המשיחית סוגדת לקונקרטי ובכך מגשימה את הא-ל. כדי להגיע לייחוד השם בעולם יש צורך בהלכה דינמית ובשחרור התיאולוגיה מן הממשות
הסדרה 'קטמנדו', המתארת באורח עדין זוג חב"די מקסים המקים את מעוזו בנפאל הרחוקה, זרקה אותי באחת למחוזות נשכחים; אל הטיול שלאחר חתונתי להודו ולנפאל, שם הכרנו, אשתי ואני, את העולם החב"די לפניי ולפנים.
אודה ולא אבוש; העולם החב"די משך אותי מאז ומתמיד, וספר ה'תניא' הוא מן הספרים שעיצבו את תפיסת עולמי כיהודי עלי אדמות. תפיסת מרכזיותה של הממשות, והצורך לקדש את העולם הזה על ידי מחשבה, דיבור ומעשה של מצוות התורה, קסמו לי, ודומני שבדרכם אני צועד עד היום. אכן, יש מקום להרחיב את הדיבור על אודות הדמיון והשוני שבין התפיסה החב"דית לזו הציונית דתית, אשר גם היא ככל הנראה תחתום על עקרונות היסוד ש ציינתי מספר התניא, אך זאת בפעם אחרת.
נותנים לתורתם לחלחל אל הפוגש בהם, בית חב"ד בקטמנדו. צילום: אריאל שנבל
גידול רעיוני זר
למול הנחות היסוד הברורות שקבע בעל התניא בספרו, בולטים הגוונים הרבים, ואף הסותרים, שבתוך הקהילה החב"דית. מעבר לעניין התיאולוגי המרתק שבהבחנה זו, שעליו ניתן את הדעת מיד, עולים ביתר שאת הסגנונות הרבים של שליחי חב"ד הקיימים בשטח. המפגש בשוני שבין הגוונים הוא פעמים מטלטל. כך קרה גם לנו בטיול הנזכר, כשהגענו לבית חב"ד משיחי כלשהו בהודו, לאחר שישבנו מספר שבועות באזור בית חב"ד בקטמנדו הנפאלית, אצל השליחים הנודעים חזקי וחני (שעל אודותם נעשתה הסדרה 'קטמנדו').
הבדלי הלך הרוח היו קיצוניים. קבלת האחר באהבה, על כל השונה שבו, הכבוד ההדדי ותחושת השחרור בקטמנדו הדהדו בנו למול תחושת הפטרונות המכבידה ותחושת הזלזול והביקורת שהוטחו בנו מבין דבריו של השליח המשיחי. ההבדל בין עבודת המידות ועבודת ה' לסגידה לדמותו הקונקרטית והממשית של הרבי מלובביץ' שעיטרה את מרחב הבית כולו; העובדה שבקטמנדו החליטו שליחי חב"ד לגבות כסף עבור האוכל (ואף קראו לחלק זה שבביתם 'מסעדת גלאטמנדו') למול אכילת החינם ונתינת מקום הלינה החינמי לכל חפץ בבית המשיחי; כל אלו ועוד צרמו לנו והעלו תמיהה בלִבנו.
לאחר מספר שנים, בהיותי במילואים, במהלך אימון גדודי נרחב, פתחתי את העיתון שעבר בין החברים, ומודעה ממוסגרת בת חצי עמוד תפסה את עיני. בשל חשיבותה ובשל התדהמה שאחזה בי כשקראתי אותה אצטט את רובה כאן:
המשיח הרבי מליובאוויטש יהיה בבחינת מלך דווקא בדוגמת דמלך מלכי המלכים מפני שבו יגלה ממהותו ועצמותו אור אין סוף ממש.
וזה מה שמוסבר בקבלה ובחסידות, שהקדוש ברוך הוא עצמותו ומהותו בעצמו מעמיד ומלביש את עצמו בגוף של מלך המשיח, כמו שכתוב בתהילים פ"ט, ל"ט 'התעברת עם משיחך'. ולכן הרבי מליובאוויטש מלך המשיח הוא הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים עצמותו ומהותו יתברך המאציל העליון אור אין סוף ממש בכבודו ובעצמו. ולכן הרבי מליובאוויטש שליט"א חי וקיים באופן של חיים נצחיים בביתו ב-770 בברוקלין ניו יורק, וזה בית המקדש השלישי ממש שיעבור עם כל בני ישראל לירושלים עיר הקודש בגאולה האמיתית והשלימה שתהיה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש. וכן נאמר על משה איש הא-להים אומר המדרש משה חציו ומעלה א-להים וחציו ומטה איש. אבל משיח הרבי מליובאוויטש הוא כולו א-להים ואין עוד מלבדו…
לצד מודעה זו הודפסה תמונתו של הרבי מלובביץ' ותחתיה המילים: "הנה א-להינו זה".
חשוב לציין כי המודעה לא נשלחה על ידי ארגון מזוהה כלשהו מתנועת חב"ד, אלא על ידי מאן דהוא, או לכל היותר על ידי קבוצה קיצונית הנמצאת ודאי בשולי חסידות חב"ד.
כאמור, את חב"ד המשיחית כבר הכרתי, אך הפעם הייתה זו תדהמה ולא תהייה. עד אז עוד לא נחשפתי לתורה סדורה הקוראת לרבי מלובביץ' א-להים, ואף מעגנת זאת בפלפולים מתורת הקבלה והחסידות. את המודעה גזרתי ושמרתי בכיסי על מנת לחקור את יסודותיה.
מהו אפוא הזרע פורה הראש והלענה שהיווה תשתית לגידול רעיוני זר זה, שאלתי את עצמי. מהו היסוד שעליו גדלים זה לצד זה עובדי אלילים לצד אנשי תורה ומעלה, בעלי שכל ומידות נדירים כל כך?
את התופעה ניתן לנתח באופן למדני על בסיס מספר יסודות הקיימים בהגות החב"דית, כמו למשל תורת הסתלקות הנשמה ונצחיותה, שהגיעה מן הזוהר ופותחה בידי אדמו"רי חב"ד; ה'צמצום שלא כפשוטו' המהווה יסוד לכל תפיסת הממשות החסידית; ותפיסת הגאולה החסידית בכלל והחב"דית בפרט, המשתלשלת מן היסודות האמורים. אך אין ברצוני להתעכב על אלו כאן, ורק להעמיד את כולם על אחת: הקו הדק שבין התיאולוגיה להלכה, הכרחיותו ומחיר הפרתו.
צילום: אריאל שנבל
בהליכה מתמדת
אמונת הייחוד נקלעה, כנראה מראשית ימיה, לדיסוננס פנימי מובהק בין התיאולוגיה שלה לבין צדדיה המעשיים-הלכתיים; שהלא אמונת הייחוד בטהרתה כוללת כול היא, ואיך תצטמצם בארבע אמות של הלכה? בעיה זו קיימת ביתר שאת בהגות החסידית אשר לא הצטיינה בהפרדה בין הקודש לחול, וחרתה על דגלה את המשפט הזוהרי: "לית אתר פנוי מיניה", כלומר בעומק העניין הכול קודש.
לבעיה זו הגו חכמים פתרון מבריק: 'ההלכה'. ההלכה כשמה כן היא; הליכה מתמדת. מלאה היא דעות ומצבים, ובעלת גמישות חסרת גבולות כמעט. כאילו אומרת היא: 'אכן אין קודש וחול מובהקים, ואכן המציאות כולה יסודותיה בהררי קודש, אך בכל מצב ישנו הקודש והחול שלו, וישנה פסיקת ההלכה המיוחדת לו'. דומני כי יסוד הגמישות והדינמיות הוא היסוד העומד מאחרי דרך כתיבת המשנה והגמרא, המשמרת את מרב הדעות ולא חורצת דין מובהק. ושמא זהו אף היסוד לפולמוס סביב המשנה תורה לרמב"ם, הוא ספר ההלכה האנטי הלכתי (כלומר שאינו הולך עוד) הראשון מסוגו.
ההבדל בין התיאולוגיה האלילית ובין זו של אמונת הייחוד הוא ברוחב התפיסתי של זו האחרונה, וביכולתה לאגד את המציאות כולה. האלילות הסבירה תופעה ממוקדת ונתנה לה שם. כך קראו הם לתופעת האהבה למשל 'ונוס'. תופעה זו אינה קשורה ליתר התופעות הקיימות וליתר האלילים שנוצרו בעקבותיהן, ופעמים הם אף נלחמו אלו באלו. העולם, לשיטת האלילות, אינו הרמוני, כיוון שכמה כוחות הנראים כסותרים מתקיימים בו בעת ובעונה אחת.
הסיבה לתפיסה האלילית פשוטה: הפיכת הקונקרטי לתיאולוגי. לאמור, התיאולוגיה האלילית פרחה מהממשות עצמה, וכשם שהממשות אינה רוחנית ואינה גמישה כך גם התיאולוגיה אינה בעלת מספר פירושים.
להבדיל מזו האלילית, אמונת הייחוד עשתה את הדרך ההפוכה. היא קיבלה תורה בסיני, וחשה מתוך כך באחדות ההוויה. מכאן היה עליה ליישם אחדות זו במציאות המפורדת והממשית, ולחשוף, דרך התיאולוגיה שלה, את אחדותה הפנימית. אי לכך, אמונתנו צריכה להישמר שלא להגיע לקונקרטיזציה. הלכה שאינה דינמית מגשימה במידת מה את הא-ל, ויוצרת טעויות הרות גורל בתפיסת הא-ל על ידי האדם. גם תיאולוגיה המפרשת את עצמה לדעת, ופורטת עצמה עד לרמת המוחשי והוויזואלי ביותר – על אחת כמה וכמה כשמדובר בתיאולוגיה בעלת יסודות משיחיים – עלולה בנקל להגיע לכדי סגידה לדמות, ואף להפוך אותה לא-להים בכבודו ובעצמו.
ישנו צורך לשחרר את התיאולוגיה מן הממשי ולתת לה לקבל גוונים, פירושים ומעשים שונים. המחשבה הנטועה בקרב חלקים רבים בחסידות חב"ד, כי ההלכה החב"דית היא המדויקת ביותר, הסידור החב"די הוא המכוון ביותר וניגון 'ארבע בבות' למשל הוא גבוה מעל גבוה מכל ניגון שהוא, חוטאת אל האמת ואל היסוד של אמונתנו הייחודית בקדושה הטמונה בכל נמצא וחי. אין קדושה נכונה יותר, אך יש גוון ייחודי של קדושה שאני מזהה. אין חסידות אמיתית יותר, אך יש חסידות שמדברת אליי יותר. זו אינה רק עדינות יפת נפש, אלא אמת של ייחוד השם בעולם, המתגלה בכל בריאותיו. מגמת הצמצום כשהדברים מגיעים אל המציאות, סופה לחטוא בעבודה זרה.
זהו אפוא גם יפי הדמויות של הרב חזקי והרבנית חני, שעובר היטב לדמויות בסדרה 'קטמנדו'. הן אינן מקובעות ומקבעות בתוך המרחב היהודי-חב"די, אלא דינמיות. הן נותנות לתורתן ולהווייתן לחלחל אל כל הפוגש בהן, מתוך ציפייה כי תורה זו תוליד בקרבם מעשי ייחוד מגוונים בעולם.
פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ו' אלול תשע"ב, 24.8.2012
