ירושלים של מטה

כל הנכנס לירושלים של מטה נכנס גם בשערי ירושלים של מעלה, שהלא עומדות הן זו כנגד זו וכל הנכנס בזו – גם בזו הוא נכנס. וכיוון שהיא טבורו של עולם, מכנסת היא אליה אוצרות תבל ומלואה ברוחני ובגשמי כ'כסף צרוף בעליל, לארץ מזקק שבעתים'; ללא שיג ופגם. לכן כל הנכנס בה ומהלך ארבע אמות בתוכה כאילו טבל במעיין ורחם והוא טהור ומקודש.

כל הנכנס לירושלים מייד נקשרת נפשו בה ואינו יוצא; כפירות מעשר שני הנכנסים בשעריה ואינם יוצאים. כן הן נשמות ישראל הזכות, שירושלים היא כאספקלריה בעבורן והן מתרפקות עליה. אין זה מקרה אפוא שחיילנו, משראוה בעיניהם, החלו ממששים אבניה וממררים בבכי, שמגלה היא בהם עומק נשמתם וטהרתם, והם כילדים, מתרפקים עליה כעל אם רחומה.